פסק-דין בתיק ע"א 002067/01

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד. גבע), בת.א  64626/98, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת לחייב את המשיב בתשלום שכר טרחתה בגין שתי התנגדויות שהגישה עבורו לרשם הפטנטים.

2.       עובדות

המערערת הינה שותפות רשומה, העוסקת, בין היתר, במתן שירותים, בתחום עריכת הפטנטים וזכויות הקניין הרוחני. בעבר, העניקה המערערת למשיב שירותים מקצועיים בתחום הפטנטים, אשר כללו הגשת בקשות לרישום פטנטים על שמו.

בחודשים ינואר ופברואר 1997 הגישה המערערת בשמו של המשיב הודעות התנגדות לשתי בקשות לרישום פטנטים, שהגיש שמעון בן עמי.

בבית משפט השלום הוסכם כי השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם המשיב ביקש והסכים לכך שהמערערת תייצג אותו בשתי ההתנגדויות הנ"ל, וכפועל יוצא, האם מגיע לה שכר בגין הגשתן לרשם הפטנטים.

השאלה היחידה בה נדרש בית המשפט להכריע, היתה איפוא, האם המערערת פעלה על פי בקשתו והסכמתו של המשיב, או שמא, הגישה את ההתנגדויות על דעתה בלבד, לאחר שהמשיב הודיע לה כי הוא אינו מעוניין בהגשתן.    

3.       פסק דינו של בית משפט השלום

הערכאה הדיונית דנה בטענות השונות שהעלו בעלי הדין ובסופו של דבר לא שוכנעה שההתנגדויות אכן הוגשו לבקשת המשיב ובהסכמתו. השופטת הנכבדה פרטה בפסק דינה מספר נימוקים שהובילו אותה למסקנה זו.

בראשית הדברים התייחס בית המשפט לכך שהמערערת לא הציגה בפניו ייפוי כוח חתום על ידי המשיב, אשר בו היא מוסמכת לייצגו בבקשות ההתנגדות. השופטת סברה כי בהעדר ייפוי כוח בכתב, המתחייב מתקנות הפטנטים, לא ניתן לקבל את גרסת המערערת. בהקשר זה אף צויין כי המשיב הציג שני מכתבים שקיבל מהמערערת בנוגע לשירותים קודמים שהעניקה לו, ובהם התבקש להמציא לה ייפוי כוח כנדרש. פסק הדין קבע כי על רקע התנהגות זו של המערערת, בולט ביתר שאת העדרו של ייפוי הכוח במקרה הנוכחי, ויש בכך כדי לתמוך בטענת המשיב.

בהמשך פנתה הערכאה הדיונית לדון בטענת המערערת בדבר פגישה שנערכה בינה לבין המשיב, אשר נכח בה גם עו"ד גולדברג שייצג את האחרון. לדברי המערערת, במהלך אותה פגישה נידונו אסטרטגיות בהן ניתן להתנגד לבקשות לרישום הפטנטים של בן עמי, ולאחריה אף שלחה לעו"ד גולדברג מכתב בו היא מפרטת את המהלכים בהם נקטה לצורך ההתנגדות. המשיב מצדו, לא הכחיש את קיומה של הפגישה, אך טען כי עניינה היה בנושא אחר. בהסתמך על דברים אלו, תמה בית המשפט מדוע לא הביאה המערערת את עו"ד גולדברג לעדות כחיזוק לגרסתה, ולפיכך זקף עובדה זו לחובתה.

השופטת המלומדת המשיכה ופרטה כי המערערת ניסתה להוכיח את תביעתה גם באמצעות מכתב שכתב המשיב לרשם הפטנטים ביום 10.11.97. מאותו מכתב, היא מבקשת להסיק כי המשיב עצמו הודה בכך שהיה לו אינטרס בהגשת ההתנגדויות. בית המשפט פסק כי אף מכתב זה, אשר נשלח חודשים רבים לאחר הגשת ההתנגדויות, לא יכול להועיל למערערת, שכן לכל היותר יש בו כדי ללמד על כך שלמשיב היה אינטרס בהגשת התנגדויות, ואולם אין בכך כדי להוכיח התקשרות בפועל בינו לבין המערערת.

בית המשפט התייחס לטענה נוספת אשר עליה ניסתה המערערת לבסס את גרסתה. לדברי המערערת, המשיב ידע שהיא פועלת בשמו, שכן היא דאגה לעדכנו בכל המהלכים הנוגעים להתנגדויות באמצעות מכתבים ששלחה אליו. המשיב מנגד, טען כי ראה את המכתבים לראשונה עת צורפו לכתב התביעה. השופטת העירה כי המערערת לא צירפה למכתבים, למעט למכתב אחד, אישור דואר רשום, ובהעדר אישור שכזה,לא שוכנעה כי המכתבים אכן נשלחו למשיב, ושהאחרון אכן קיבלם לידיו. אשר על כן, נקבע כי אין במכתבים אלו כדי להוכיח שהמשיב, הביע בהתנהגותו, את הסכמתו לכך שהמערערת תפעל בשמו.         

נוסף על כך, בית המשפט החליט לאמץ את טענת המשיב כי המערערת לא דרשה ממנו, ולו פעם אחת, את תשלום שכר טרחתה עבור השירות שהעניקה לו. השופטת פסקה כי יש בעובדה זו כדי לחזק את המסקנה שהמערערת לא הרימה את נטל ההוכחה אשר היה מוטל על כתפיה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מכל הנימוקים האמורים לעיל, עולה שהמערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה, ולא הוכיחה שההתנגדויות הוגשו לבקשת המשיב ובהסכמתו. לפיכך, המערערת אינה זכאית להיפרע שכר טרחתה מהמשיב ודין התביעה להידחות.

4.       טיעוני הצדדים בערעור שלפנינו

בעיקרי הטיעון מתייחסת המערערת לכל אחת מקביעותיו של בית משפט השלום ויוצאת נגד מסקנותיו.

באשר לסוגיית העדר ייפוי הכוח, טוענת המערערת כי העדר ייפוי כוח חתום על ידי המשיב, אינו מלמד בהכרח על העדר הסכמתו להגיש את ההתנגדויות. לדבריה, בית המשפט התעלם מההלכה לפיה שאלת קיומו של ייפוי כוח נוגעת למערכת היחסים כלפי צד ג', ואינה קובעת לעניין שאלת קיומם של יחסים מקצועיים בין עורך הדין או עורך הפטנטים לבין לקוחו. בהקשר זה מציינת המערערת כי הערכאה הדיונית גם לא ייחסה משקל לעובדה כי היא העניקה למשיב שירותים מקצועיים עוד לפני הגשת ההתנגדויות האמורות.

עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט משקבע כי יש לזקוף לחובתה את אי העדתו של עו"ד גולדברג, אשר ייצג את המשיב. לדידה, הנטל להעיד את אותו עו"ד היה מונח לפתחו של המשיב, ומשנמנע האחרון להעידו היה על השופטת לזקוף זאת דווקא לחובתו ולא לחובתה.

לעניין מכתבי הדיווח שנשלחו למשיב, המערערת סבורה כי מסקנתה של הערכאה הדיונית מוטעית. לגישתה, אין כל יסוד בדין לכך שהעדר אישור בדבר משלוח בדואר רשום, מוליך למסקנה כי שורה של מכתבים לא נשלחו או לא התקבלו.